בואו נתחיל בתופת פרופ�? (כי את אוריס מדיה אני לא כ”כ מכיר), תופת הוא מפעל של איש אחד שעושה רבות בשביל המוסיקה הניסיונית והאובר-אל�?רנ�?יבית בישראל (והפצתה בחו”ל).
אותו איש יקר (אורי.ש, שיזכה לחיים ארוכים, בריאות ושגשוג לו ולכל הסובבים אותו), לא רק שעושה כל שביכולתו כדי לעזור ולתמוך, אלא הוא פשו�? נחמד, ותודו, אנשים נחמדים זה מצרך נדיר.

ועכשיו נניח את הלשון שלי בצד (או לפחות ננסה).
הבעיה היא שזה די קשה; אני לא ב�?וח איך לגשת לסיקור הזה, וזאת הסיבה העיקרית למריחה עד עכשיו. העניין הוא שאני אוהב את גרונדיק וסלאבה. יש להם רגעים יותר חלשים, יש להם רגעים חזקים מאוד, ולי יש את הרגעים האלה מתועדים בכל הוצאה שהם הוציאו בתוך הס�?נד היפה שלי.

כמו כל יוצר �?וב, הם התבגרו עם הזמן ועברו כמה וכמה מיני ז’אנרים של אלק�?רוניקה לא קונבנציונאלית בכדי להגיע לאזור שהם נמצאים בו באלבום הזה. אני לא רוצה לחזור על עצמי יותר מדי, אבל אם אצ�?רך להגדיר את מה ששמעתי באלבום הזה (משהו שאני מתחמק ממנו מרגע שהתחלתם לקרוא), המילה “�?בעי” תחזור על עצמה. �?בעי.

המו�?יב – אם לא ברור מהשם או מה�?ראק-ליס�? או מהע�?יפה – הוא צפרדעים.
זה אלבום שמיועד להאזנה לילית, או האזנה בזמן כתיבה. הצלילים מזכירים יערות, ג’ונגל, צורות חיים אורגניות, �?בע. התמזל מזלי וראיתי את מה שהאלבום נולד מתוכו, מופע עם ויק�?וריה חנה (שמופיעה ללא הרף באלבום), בהופעה היו גם בום, ועוד איש אחד (אם איני �?ועה) שהי�?יב לאלתר על חליל וכינור. המופע עצמו היה סוג של דיאמנדה גאלאס (הישראלית, הלא היא ויק�?וריה) פוגשת את הדארק-אמביינ�? והנויז השק�?, עם אלתורים כלייזמריים ועממיים אחרים.

המופע שהתחיל בצורה מלהיבה (חומם ע”י אנ�? וייס – פורמה) , הפך אחרי שעתיים למשהו שנראה כמו מבחן לסיבולת הקהל, תוך כדי התעסקות עצמית מע�? מופרזת של המופיעים.