Kunstkamera

בואו נתחיל בתופת פרופט (כי את אוריס מדיה אני לא כ”כ מכיר), תופת הוא מפעל של איש אחד שעושה רבות בשביל המוסיקה הניסיונית והאובר-אלטרנטיבית בישראל (והפצתה בחו”ל).
אותו איש יקר (אורי.ש, שיזכה לחיים ארוכים, בריאות ושגשוג לו ולכל הסובבים אותו), לא רק שעושה כל שביכולתו כדי לעזור ולתמוך, אלא הוא פשוט נחמד, ותודו, אנשים נחמדים זה מצרך נדיר.

ועכשיו נניח את הלשון שלי בצד (או לפחות ננסה).
הבעיה היא שזה די קשה; אני לא בטוח איך לגשת לסיקור הזה, וזאת הסיבה העיקרית למריחה עד עכשיו. העניין הוא שאני אוהב את גרונדיק וסלאבה. יש להם רגעים יותר חלשים, יש להם רגעים חזקים מאוד, ולי יש את הרגעים האלה מתועדים בכל הוצאה שהם הוציאו בתוך הסטנד היפה שלי.

כמו כל יוצר טוב, הם התבגרו עם הזמן ועברו כמה וכמה מיני ז’אנרים של אלקטרוניקה לא קונבנציונאלית בכדי להגיע לאזור שהם נמצאים בו באלבום הזה. אני לא רוצה לחזור על עצמי יותר מדי, אבל אם אצטרך להגדיר את מה ששמעתי באלבום הזה (משהו שאני מתחמק ממנו מרגע שהתחלתם לקרוא), המילה “טבעי” תחזור על עצמה. טבעי.

המוטיב - אם לא ברור מהשם או מהטראק-ליסט או מהעטיפה - הוא צפרדעים.
זה אלבום שמיועד להאזנה לילית, או האזנה בזמן כתיבה. הצלילים מזכירים יערות, ג’ונגל, צורות חיים אורגניות, טבע. התמזל מזלי וראיתי את מה שהאלבום נולד מתוכו, מופע עם ויקטוריה חנה (שמופיעה ללא הרף באלבום), בהופעה היו גם בום, ועוד איש אחד (אם איני טועה) שהיטיב לאלתר על חליל וכינור. המופע עצמו היה סוג של דיאמנדה גאלאס (הישראלית, הלא היא ויקטוריה) פוגשת את הדארק-אמביינט והנויז השקט, עם אלתורים כלייזמריים ועממיים אחרים.

המופע שהתחיל בצורה מלהיבה (חומם ע”י אנט וייס – פורמה) , הפך אחרי שעתיים למשהו שנראה כמו מבחן לסיבולת הקהל, תוך כדי התעסקות עצמית מעט מופרזת של המופיעים.